עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

צעד קטן.
05/08/2017 21:01
DinhV
דברים שכתבתי ב 18 ליולי:

במשך כמה ימים חשבתי האם לומר לך או לא.
האם לומר לך איך אני מרגישה ומה אני חושבת.
פחדתי שאולי זה יהרוס משהו בידידות שבנינו אבל ידעתי שגם אם התשובה תהיה שלילית  ואתה לא תרגיש אותו דבר לפחות הלב שלי יהיה שקט .
זה יהיה כמו משפט שפעם ראיתי "תמיד תגיד איך אתה מרגיש, הזדמנויות נעלמות ברפרוף עין אבל חרטה נישארת לנצח".
וזה דבר שתמיד עובר לי בראש, בין אם זה במעשים שאני עושה או בדברים שאני אומרת, יש דברים שלא תהיה להם עוד היזדמנות ולכן עלי לנצל זאת.
לקח לי קצת זמן ,אולי קצת יותר מידי (חודשיים בערך) אבל בסוף החלטתי לעשות את זה לאט לאט.
אז כתבתי לך הודעה של כמה אתה חסר לי פה ואמרתי לך שאני מתגעגעת אליך.
במשך רבע שעה היה לי מאבק עם עצמי על ללחוץ על שלח, בסוף אמרתי "על החיים ועל המוות" ושלחתי ומיד אחרי מספר דקות ספורות כתבת לי "גם את חסרה לי, כמה זה היה נחמד אם היית פה" וישר העלת בי חיוך.
אחר כך דיברנו על כמה כיף יהיה אם נוכל להיפגש בקרוב ומשם גלשנו לשיחות על שטויות.
כן אולי זה לא בדיוק לומר לך איך אני מרגישה אבל לפחות זה צעד קטן לפני הצעד הענקי.

2 תגובות
המבט ראשון שלנו.
15/07/2017 18:20
DinhV
רגשות, אהבה
אני מסתכלת עליו והוא מסתכל עלי בחזרה,
אני מסתכלת עליו שוב והוא מסתכל עלי שוב בחזרה אך אני לא שמה לזה חשיבות כי זו פגישתנו הראשונה.
בלי ששמנו לב התחלנו לדבר, התחלנו להתחבר לאט לאט, כל יום מסתובבים יחד, כל יום צוחקים יחד.
לי ולו יש את אותו ראש, כשאני חושבת על משהו אחד כניראה הוא חושב על אותו דבר אבל לא ייחסתי לזה חשיבות כי ככה נוצרת חברות.
יום אחד אמרת לי "ראיתי אותך פעם מרחוק ורציתי להכיר אותך" ואני במבט מובך רק צחקקתי ואמרתי לך "באמת?" כבר אז מבפנים ידעתי שבשבילך כניראה זו לא סתם חברות אבל לא ייחסתי לזה חשיבות כי לא רציתי להודות באמת.
ככה הימים המשיכו, ככל שעבר הזמן כך החיבור בינינו התהדק וניסיתי להתנתק אך המשכת תמיד לסחוף אותי איתך.
למה אני נותנת לזה לקרות? למה זה קורה לי?
.
.
.
הזמן שלנו ביחד ניגמר וכל אחד הלך לדרכו.
אנחנו שומרים על קשר אבל אתה לא מדבר איתי כמו פעם, לא עונה להודעות ולא מתייחס.
כשאנחנו כן ניפגשים אני יודעת שאתה רוצה שנהיה כמו קודם אך מתאפק.
אני רוצה לומר לך שאני מרגישה אותו דבר, שאני רוצה להיות איתך אבל המילים ניתקעות לי בפה.
מהפעם הראשונה שראיתי אותך הלב שלי כניראה ידע שאתאהב בך אבל אני לא הקשבתי.
עכשיו אולי זה מאוחר מידי למרות שבסתר, שנינו עדיין מרגישים אותו דבר.
0 תגובות
עצב שממלא
15/07/2017 18:00
DinhV
דברים שכתבתי ב 29 ליוני 20:40 :

אני יושבת לי בנחת אך לא באמת.
יש לי חור בחזה שאינו מתמלא.
כל יום לחץ אחר, כל יום במקום להתמלא, הוא רק נהיה יותר ויותר גדול.
במקום להתמלא באושר, הוא מתמלא בעצב.
כל יום הדחף הזה לבכות, למה זה לא עובר?
יש לי את כל מה שאני צריכה בחיי, בית, חברים, חבר, אמא, למה הוא רק ממשיך לגדול?
שום דבר לא יצליח למלא אותו.
רק העצב יצליח.
0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון